טארק נוג'ידאת - המשטרה, השב"כ, הפרקליטות וביהמ"ש העליון קבעו: די בהודאה ובשחזור כדי להאשים אותו ואת חבריו ברצח, עד שבמקרה התגלה הרוצח האמיתי

ביום 21.7.03, בשעות הערב, נחטף החייל אולג שייחט ז"ל בצומת בית רימון בצפון הארץ, בעת שהיה בדרכו מבסיסו הצבאי שבצפת לביתו בנצרת עלית. 

כשבוע לאחר מכן, ביום 28.7.03, נמצאה גופתו במטע זיתים בין כפר כנא ומשהד, בתוך בור שנכרה וכוסה באדמה ובענפי זית. 

עומר חמדאן, תושב כפר כנא, העיד במשטרה כי ביום הרצח בין השעות 18:30 ל-19:30, הבחין ברכב סוברו בצבע כחול, כשהוא נוסע במהירות בדרך עפר העוברת בסמוך למקום מציאת גופתו של המנוח. 

כעבור מספר ימים סיפר עומר לאנשים שפגש בתחנת דלק שהנהג "נראה קטן, רזה, כמו עכבר". ילד שהקשיב לשיחה, העיר שזה כנראה יוסף סבייח, שמסתובב בדרך כלל עם טארק נוג'ידאת במכונית הסוברו שלו.

על סמך עדותו של עומר, צוייר  קלסתרון של הנוסעים בסוברו. הקלסתרון  לא היה דומה לא לסבייח ולא לטארק.

אדם נוסף בשם חאלד עבאס העיד במשטרה כי ביום הרצח, לאחר השעה 19:00, הבחין ברכב סוברו בצבע כחול בסמוך לבאר בו נמצאו שרידי חפציו של אולג וכי הנהג והנוסע שהיו ברכב נראו מבוהלים.

במסדר זיהוי תמונות זיהה עבאס את סבייח כנהג ואת טארק כנוסע. 

במכונית שראה עבאס היו ארבע דלתות. למכוניתו של סבייח יש רק שתי דלתות.

ב-3 באוגוסט נעצרו יוסף סבייח וטארק נוג'ידאת. 

סבייח: "התנפלו עלי עם כלבים ומכות. אמרו לי 'אל תגיד שום דבר, אתה עצור', שאלתי על מה, אמרו לי 'על כלום'... בחקירות אמרו לי שאני רוצח, שהם יהרסו את הבית והמשפחה שלי ושאני בדואי בוגד".

סבייח הכחיש כל מעורבות לפרשה.

טארק נוג'ידאת נחקר בשב"כ חקירות רבות וארוכות תוך שימוש בטכניקות מניפולטיביות רבות. במהלך השעות הראשונות לחקירה המשיך טארק לטעון בנחישות שהוא חף מפשע ושמנסים  להפליל אותו. 

החוקר הטיח בטארק שמעורבותו בחטיפה וברצח היא עובדה מוכחת שלא ניתן לערער עליה. טארק הכחיש והחוקר הסביר לו שבכך הוא רק מוכיח שהוא קיצוני ומסוכן והמליץ לו לקחת אחריות על מעשיו, כדי שיצטייר כאדם ישר.

החוקר, הטיח בטארק כי יש להם הוכחות. טארק אמר שגם אם יציגו לו "הוכחות" הוא לא יודה ברצח, מכיוון ש"אין לי כלום". כשביקש לראות את ההוכחות, הבהיר לו החוקר שבשלב זה לא יציג לו את הראיות נגדו, כדי להותיר לו את האפשרות להודות מרצונו. טארק אמר שאם כך, הוא רוצה לשמור על זכות השתיקה..

אחרי חקירה שנמשכה יותר מארבע שעות אמר טארק שהוא "רוצה להגיע להבנה" אבל לא יכול להוסיף דבר.

אחרי הפסקה של שעה וחצי המשיכה החקירה, אשר נמשכה עוד חמש וחצי שעות. טארק המשיך להכחיש.

אחרי הפסקה של עשר דקות, בשעה 11 בלילה,  המשיכה החקירה.

טארק נבדק בפוליגרף. (אם השתתף בדרך כלשהי בחטיפה וברצח) השיב בשלילה ונמצא דובר שקר.

בחקירה למחרת נקט החוקר טקטיקה של  "שיחת נפש" ואמר לטארק כי אין להכחשותיו כל בסיס וכי עליו לספר את האמת כדי להסיר את האבן הגדולה הרובצת על לבו. 

טארק היה בלחץ וטען שאחד ממכריו מכפר כנא הוא הרוצח. החוקר אמר לו שזה שקר - אותו אדם כבר נחקר, וגרסתו אומתה. טארק פרץ בבכי. 

אחרי "שיחת נפש" ארוכה נוספת הודיע טארק שהוא מוכן למסור את הגרסה האמיתית והמלאה.

טארק מסר הודאה מפורטת ראשונה בדבר ביצוע חטיפתו ורציחתו של אולג שייחט, והפליל במעשה גם את חבריו יוסף סבייח ושריף עיד. בעקבות אותה הודאה נעצר גם שריף עיד ביום 5.8.03.

ב-8 באוגוסט נבדק יוסף סבייח בפוליגרף. סבייח נמצא דובר שקר לגבי כמה שאלות, בהן השאלה אם השתתף בחטיפת החייל. 

ב-10 באוגוסט נבדק שריף עיד בפוליגרף. עיד נמצא דובר אמת.

השב"כ העריך כי אין מספיק ראיות להוכחת מעורבותו של עיד בפרשה, והוא שוחרר למחרת ממעצרו - ב-11 באוגוסט.

ביום 5.8.03 מסר טארק הודאה נוספת במשטרה(שכללה שרטוט של הזירה ושל מהלך האירועים); ואף הודה במעשיו בפני שופטת המעצרים כ' רוטפלד, בביהמ"ש.

למחרת השתתף טארק בשחזור האירוע (שהוסרט ותומלל) ומסר הודאה נוספת במשטרה. 

לכל אורך השחזור שב טארק ואמר שהוא לא זוכר: "לאיפה ללכת אני לא יודע", "לא יודע לאן נסענו". השוטרים מכוונים אותו למקומות הנכונים.

חרף רצונו לרצות את השוטרים, הוא אינו מצליח להוביל אותם אל זירת הרצח ואל המקום שבו הוטמנו חפציו של הנרצח: "לא מכיר את השכונה", "לא זוכר בדיוק", "אני אומר לך, אני לא מכיר את המקום פה בכלל".

כשנשאל מדוע הוא מתקשה להיזכר, הוא משיב:

"לא זוכר, אני אף פעם לא הייתי במקום הזה, אני לא יודע לאיפה ללכת, אני לא זוכר את המקום בכלל" 

כשהשוטרים מנסים לרענו את זכרונו: "בוא, זה קרה פה", הוא משיב: "לא יודע, לא זוכר, בחיים שלי לא הייתי פה, בחיים שלי, למה, מה יש לי פה לעשות?"

משנתבקש להוביל את השוטרים לבאר בו נמצאו שרידי חפציו של הנרצח הוא מתנצל: "אני לא יכול, כי אני לא יודע איפה זה נמצא בדיוק".

חרף רצונו לרצות את השוטרים במהלך השחזור, טארק אינו מצליח להשיב על שאלות בסיסיות (שאמורות להיות בידיעת מי שנכח בזירת הפשע). אף כי טארק הוא זה שמסר למשטרה כי ראה את עיד יורה באולג, הוא אינו יודע כמה יריות ירה עיד בנרצח או היכן וכיצד נפל. 

הוא אינו יודע היכן ובאיזה אופן עמד רכב הסוברו בזירת הרצח. 

טארק "יודע" לספר כי הם הסתירו את הגופה מתחת לעץ זית, אף כי בפועל נמצאה גופתו של אולג קבורה תחת עץ חרוב.

במהלך השחזור "מכניסים השוטרים  מילים לפיו" - כשהם מגיעים לצומת בית רימון מציין בפניו השוטר כי: "אנחנו נמצאים לפני צומת בית רימון" ושואל אותו "מה שם המקום הזה?" טארק משיב: "צומת בית רימון".

ב- 20 באוגוסט נערך עימות ארוך (כשש שעות) בין סבייח לטארק.  טארק סיפר לסבייח שהודה וסיבך גם אותו, בגלל שלחצו עליו: "לבית המשפט אני הולך להגיד, איימו עלי ואיימו עלי במשפחתי והודיתי במשהו שלא עשיתי בכלל. אני לא יודע בדברים האלה, יוסף, פעם ראשונה שאני בחקירה". סבייח הגיב בכעס: "אם אלך למאסר עולם בגללך, ארצח אותך".

ב- 20.8.03, בדיון בהארכת מעצרו ולאחר מכן בחקירה בשב"כ, חזר בו טארק מהודאתו:

"הודיתי במה שהאשימו אותי וזה היה תחת לחץ ואיומים עלי ועל בני משפחתי... אני אף פעם בחיים שלי לא הייתי במקומות שמצאו את הגופה".

טארק נבדק בפוליגרף, ונמצא דובר אמת.

לאחר שחזר בו טארק מהודאותיו, התגבשה בשב"כ הערכה כי אין די ראיות מרשיעות נגד סבייח וטארק, וכי יש לשחרר אף אותם. 

בשלב זה, ולנוכח עמדתה החולקת של המשטרה, קיימה התביעה הכללית דיון בנושא בו השתתפו- פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, ראש השב"כ, אבי דיכטר, ראש אגף החקירות במשטרה, משה מזרחי והמשנה לפרקליטת מחוז הצפון, שלוה לוין.

בתום הדיון ובהנחיית פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, הוחלט לעצור מחדש את עיד ולהגיש כתבי אישום נגד כל השלושה.

עיד נעצר שוב ביום 16.9.03.

כתבי האישום נגד השלשה הוגשו ביום 30.9.03, ועל פי האמור בהם קשרו יוסף סבייח, טארק נוג'ידאת ושריף עיד קשר לחטוף חייל צה"ל על מנת ליטול ממנו את נשקו ולמכרו תמורת כסף. עוד נטען בכתבי האישום כי השלשה חטפו את אולג, נטלו ממנו את נשקו, שריף עיד ירה  בראשו והרגו. השלושה טמנו את גופתו בבור שאותו כרו, לאחר שהסירו מן הגופה חפצים אישיים על מנת להקשות על זיהויה ושרפו אותם. 

בגין מעשים אלה יוחסו לעוררים עבירות של רצח, חטיפה לשם רצח, נשיאה והובלה של נשק, שוד בנסיבות מחמירות, השמדת ראיה וקשירת קשר לביצוע פשע. 

ב 17.12.03 הורתה שופטת בית המשפט המחוזי, נ' אפל-דנון, על מעצרם של השלושה עד תום ההליכים, וקבעה כי קיימות ראיות לכאורה להרשעת השלושה בעבירות המיוחסות להם, ובמרכזן חמש ההודאות המפורטות שמסר טארק, וכן ראשית הודיה שמסר יוסף סבייח. השופטת אפל דנון אף הוסיפה וציינה כי לדעתה שריף עיד הוא זה שנטל את נשקו של אולג. כמו כן, הפנתה השופטת דנון להודעות נוספות שנגבו מאת עומר חמדאן, חאלד עבאס, עו"ד סעיד חדאד ואחיו ויסאם - התומכות לדבריה בגרסה שאותה מסר טארק בהודאותיו. 

באשר לטענות שהעלו השלושה בדבר סתירות הקיימות בהודעותיו של טארק או בדבר פירכות העולות מהודעות אלה לעומת הראיות החיצוניות, קבעה השופטת דנון כי "הסתירות נוגעות לעניינים שוליים", וכי אין בהן כדי לכרסם בגרסה שהציגה המשטרה.

השופטת דנון שללה טענות לפיהן ההודאות לא ניתנו באופן חופשי ומרצון.

לגופו של ענין קבעה השופטת כי המעשים המיוחסים לשלושה מצביעים על מסוכנותם הרבה, והורתה על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

על החלטת בית המשפט המחוזי הוגש ערר לבית המשפט העליון.

השלושה טענו כי הודאותיו של טארק רוויות פירכות וסתירות היורדות לשורש העניין, וכי הגרסה שמסר טארק איננה הגיונית, ועומדת בסתירה לראיות האחרות בתיק.

ב-11.2.2004 דחתה שופטת בית המשפט העליון אסתר חיות את הערר וקבעה כי: 

"טארק הציג בפני החוקרים גרסה מפורטת וסדורה, בה הפליל את עצמו ואת העוררים... זאת ועוד, הודאותיו של טארק כוללות פרטים המתיישבים עם ראיות חיצוניות שנמצאו בזירה, ולכאורה, קשה להניח כי פרטים אלה נודעו לו מבלי שהיה במקום בעצמו בעת האירוע. כך, למשל, תיאר טארק את ההבדלים הבולטים בגוני האדמה במקום שבו נכרה הבור ונטמנה הגופה, וכן סיפר כי לאחר שהמנוח נורה השכיבו את גופתו מתחת לעץ, וגלגלו אותה אל הבור שכרו בסמוך לעץ, אותו כיסו באדמה ובענפי זית. תיאור זה מתיישב עם ממצאים מוכמנים מן הזירה, ובהם כתמי הדם שנמצאו בסמוך לעץ שם הונחה הגופה וכן התנוחה החריגה בה נמצאה הגופה בתוך הבור, המעידה על פעולת הגלגול שתיאר טארק.

...התשתית הראייתית המתוארת לעיל מקימה, לכאורה, בסיס מוצק להרשעת העוררים בעבירות המיוחסות להם. אשר לקשיים העולים מחומר הראיות... אין בקשיים אלה, אף לא בחזרתו של טארק מהודאותיו, כדי לכרסם בתשתית הראייתית הלכאורית הדרושה לצורך שלב המעצר עד תום ההליכים...

...אין חולק כי המעשים המיוחסים לעוררים מקימים עילת מעצר של מסוכנות, וכי אין מקום ובנסיבות המקרה להורות על שחרורם לחלופת מעצר".

נראה כי בשלב זה הייתה המערכת מוכנה ומזומנה להרשיע את השלושה, על בסיס ההודאות של טארק,  בעבירות החמורות המיוחסות להם ולשלחם לריצוי מאסרי עולם בכלא, אלמלא ארעה תפנית בלתי צפויה בעלילה: 

ב-18 באפריל 2004 הותקף ביריות רכב סיור של משמר הגבול  בצומת בית רימון. פיגוע הירי בוצע על ידי שני ערבים ישראלים - מוחמד חטיב ועלא מוסא, שהיו חברים בתא הטרור "חופשיי הגליל". כוחות משמר הגבול השיבו אש – הרגו את חטיב ועצרו את עלא מוסא. התברר כי הנשק בו השתמשו השניים בפיגוע הירי היה הנשק שנגנב מהחייל אולג שייחט ז"ל. חקירתו של עלא מוסא הובילה לחשיפת תא הטרור, לפיענוח הרצח ושל אולג שייחט ולגילוי הרוצח האמיתי - מוחמד ענבתאווי. חברי תא הטרור נעצרו והודו בביצוע ובמעורבת ברצח.

ב-9 במאי 2004, נוכח  פענוח פרשת החטיפה והרצח של אולג שייחט ומציאת האשמים האמיתיים, הסכימה המשטרה לשיחרורם של  יוסף סבייח, טארק נוג'ידאת ושריף עיד, והם שוחררו למעצר בית. בהמשך שוחררו לחלוטין ממעצרם. גם ההליכים נגדם הופסקו. מוחמד ענבתאווי הורשע ונידון למאסר עולם באשמת הרצח של אולג שייחט. בגין השתתפותו  בארבעה ניסיונות חטיפה נוספים ומעורבותו בפעולות טרור נוספות נידון ל-25 שנות מאסר נוספות.

הפרקליטות המשיכה לטעון כי הראיות הצדיקו את מעצרם של השלושה ואת הגשת כתב האישום נגדם, תוך ציון העובדה כי עמדת הפרקליטות קיבלה גושפנקא גם בבית המשפט העליון.

בשנת 2006 הורה בית המשפט למדינת ישראל לשלם לטארק נוג'ידאת פיצויים בסך של 450,000 ₪. 

בשנת 2012 הורה בית המשפט למדינת ישראל לשלם ליוסף סבייח ולשריף עיד פיצויים בסך של חצי מיליון ש"ח (לכל אחד). 

במסגרת מאמר שכתבה שופטת ביהמ"ש העליון בדימוס, דליה דורנר - "מלכת הראיות נ׳ טארק נוגיידאת - על הסכנה שבהודאת שווא ועל הדרך להתמודד עמה" היא מספרת:

"בכנס שנערך באוניברסיטת תל־אביב בנושא ״עיוות דיון והודאות כוזבות״ הוקרן הסרט שבו צולם שחזור חטיפתו ורציחתו של החייל אולג שייחט ז״ל על ידי טארק נוג׳ידאת... בשחזור נראה נוג׳ידאת מנותק, ולא היה מסוגל להצביע היכן בוצע הרצח והיכן נקבר המנוח. אך בדרבון החוקרים אישר כי סיפר את האמת בחקירתו במשטרה, ואף חזר על פרטי הודאתו. הקהל בכנס שכבר ידע כי ההודאה מתחילתה ועד סופה הייתה הודאת שווא, וכי האשמים האמיתיים נמצאו ואף מסרו פרטים שלא היו ידועים למשטרה - פרץ בצחוק. הוא ראה בחוסר התמצאותו של נוג׳ידאת סימן מובהק לכך שהודאתו הייתה הודאת שווא, אלא שזו הייתה חכמה שלאחר מעשה.

...הדעת נותנת, כי אלמלא נמצאו האשמים היו נוג׳ידאת ושני חבריו מורשעים בדין".

יש שיטענו כי "שחזור" שיש בו כדי להוביל לפרצי צחוק בקרב הקהל הרחב (גם אם לאחר מעשה), מן הראוי היה שישמש אות אזהרה לחוקרים מקצועיים בשב"כ ובמשטרה, ותמרור עצור לאנשי המקצוע בפרקליטות ובבית המשפט, בשעת מעשה. 

מטרת השחזור - לבחון את אמינות הודאתו של החשוד ולאשש אותה. השחזור קרוי בשפה מקצועית: "הולכה והצבעה" - על החשוד להוליך את חוקריו ולהצביע ולא להיות מולך ומכוון על ידי החוקרים. 

בחקירתו השניה של טארק נוג'ידאת, ב-3 באוגוסט 2003, שאל אותו החוקר כ-"כתרגיל אינטלקטואלי": 

"מה לדעתך יעשו החוקרים אם אחרי שתשב בכלא יימצא הרוצח האמיתי"?

טארק השיב: "אתם תשאירו אותי בכלא".