נציבות קבילות הציבור במשרד הבריאות

חוסר המודעות לתופעת הרשעות השווא


הדעה הרווחת בציבור הרחב ובקרב רבים במערכת המשפטית היא כי מדובר בתופעה זניחה אשר אנו כחברה מתוקנת איננו אמורים להיות מוטרדים ממנה. בפועל, כאמור, מדובר בתופעה קשה ובהיקף משמעותי אשר יכולה לפגוע בכל אחד ואחת מאתנו חרף היותנו אזרחים נורמטיביים שומרי חוק.
חוסר המודעות לתופעת הרשעות השווא (הן במערכת המשפט והן בציבור הרחב )  אינה רק פועל יוצא של חוסר אכפתיות – להרשעות השווא אין קול, מדובר בתופעה "אילמת". בה בשעה שבמרבית תחומי החיים מתריעה המערכת על כשליה בקול רעש גדול - הרשעות השווא נמוגות ומתאיידות בקול דממה דקה.
כשל הנדסי יוביל לקריסת המבנה, כשל רפואי או תרופתי יוביל להחמרה במצב החולה, כשל תחבורתי יוביל לתקלה ברכבים וכיו"ב -  המערכת תתריע בעצמה על כשליה. הציבור יבחין כי דבר מה השתבש, היצרנים ישימו לב כי יצאה תקלה תחת ידם, המומחים יבחנו את העניין והתקלה תטופל.
לא כך הם פני הדברים במקרה של הרשעת שווא – שום אות התראה או צלצול אזעקה אינו מסב תשומת ליבו של איש כי ארעה תקלה וכי האיש הכלוא מאחורי סורג ובריח הורשע שלא כדין. זעקות חפותו נופלות על אוזניים ערלות. ממילא רווחת הסברה כי כל המורשעים האשמים זועקים כי הם חפים מפשע.
על מנת שתקלה תטופל ותתוקן, יש צורך, בראש ובראשונה, להיות מודעים לקיומה.
בדו"ח "וועדת גולדברג"  - "הוועדה  לעניין הרשעה על סמך הודאה בלבד ולעניין העילות למשפט חוזר", בראשות שופט בית המשפט העליון – אליעזר גולדברג , נאמר:
"לא נוכל לעולם לדעת כמה הרשעות שווא אירעו, שהתגלותן נמנעה. בעניין זה איש באמונתו יחיה, יש שירבה בהערכת המקרים ויש שימעיט בה". 
 

שתפו: