חשוב לזכור כי תפקידו של החוקר המשטרתי אינו למצוא ראיות לחובתו של החשוד/הנחקר שבפניו או לחלץ ממנו הודאה בכל דרך - תפקידו לפעול בכל דרך להגיע לחקר האמת. לצורך כך עליו לעשות מאמץ עילאי כי הנחקר יספר ויחשוף את האמת. תפקידו לאתר ראיות והוכחות אשר יובילו לגילוי האמת – גם כאלה שיפעלו לטובת החשוד שבפניו ויתכן ואף יוכיחו את חפותו.
על החוקר להימנע מהתמקדות בהוכחת אשמת החשוד שבפניו בלבד. על החוקר לשמור בכל עת על "ראש פתוח" ו"מחשבה צלולה" ובלתי מוטה, בניסיון לגלות ולאתר מי באמת ביצע את המעשה הנדון.
הנטייה "לחפש את המטבע מתחת לפנס" עלולה להוביל את החוקר לפעול להוכיח את אשמת הנחקר שכבר מצוי בפניו (גם אם הוא חף מפשע) במקום להתאמץ לגלות את זהות האשם האמיתי.
בפרשת דרור שאולי (מקרה בו הודה הנאשם בחקירתו במשטרה ברצח, וזוכה בבית המשפט), קובע בית המשפט:
"לאירוע כולו קשה לקרוא שחזור על ידי הנאשם שהרי לא הנאשם הוא שהוביל את החוקרים אלא החוקרים הם שהובילו בסופו של דבר את הנאשם"
ובהמשך אף קובע בית המשפט דברים קשים יותר:
"קשה שלא להתרשם שכל שעניין את החוקרים לעניין ת/5 (ההודיה) לא הייתה חשיפת האמת במלואה, העיקר לדידם היה – שהנאשם יחתום על הודאה מפלילה".