חלופות לאחר הרשעה וסופיות הדיון חלופות לאחר הרשעה

לאחר ההרשעה בערכאה הראשונה קיימות מספר אפשרויות, על פי העניין - הגשת ערעור (לרבות אופציה לדיון נוסף), בקשת חנינה, והגשת בקשה למשפט חוזר. לא כל מורשע זכאי לכל החלופות, ולכל חלופה אפיון משלה.

לאחר ההרשעה בערכאה הראשונה מוקנית  למורשע הזכות לערעור. עניינו יבחן שנית בפני אינסטנציה נוספת ובכירה יותר. אף כי כן, יכולת התמרון של ערכאת הערעור מוגבלת. ערכאת הערעור אינה מנהלת את הדיון מראשיתו, אלא בוחנת, בסופו של יום – האם שגה בית המשפט קמא והאם פסק דינו נכון. אין מגישים ראיות לערכאת ערעור ומשכך היא אינה שומעת עדים ומתרשמת ממהימנותם. מהימנות עד שנקבעה בפסק דין – כמעט ואינה ניתנת לשינוי בערכאת הערעור. אם בית המשפט קמא קבע כי עד מסוים (עד הגנה, עד תביעה ואף הנאשם עצמו) מהימן (או בלתי מהימן) בעיניו – כמעט ולא תהא לערכאת הערעור הסמכות או האפשרות להתערב בקביעה זו או לשנותה. 

ככלל, הנטייה של ערכאת הערעור הינה שלא להתערב בהכרעת הדין קמא.

כך קבע בית המשפט בפרשת פקוביץ - 

"יש לזכור כי הליך הערעור מיועד מעיקרו לבחינת פסק-הדין של הערכאה הדיונית. במצב העניינים הרגיל, הליך הערעור איננו מיועד לפתיחת ההליך הדיוני מחדש, ולעריכת 'מקצה שיפורים' לדיון שהתנהל בו. התשתית העובדתית הנדרשת לקבלת ההכרעה בתיק, נקבעת בערכאה הראשונה, שבידיה הכלים המתאימים לכך, ואילו ערכאת הערעור מעבירה תשתית זו – כמו גם כמובן את ההכרעה עצמה – תחת שבט ביקורתה…" 

בפועל ובסופו של יום - ערכאת הערעור תידרש לרף גבוה על מנת להפוך פסק דין.