לי זה לא יקרה

 

התחושה הרווחת בציבור היא כי "לי זה לא יקרה",  שכן מדובר בתופעה הפוגעת באנשים ש"הביאו זאת על עצמם" –  אזרחים אשר אינם הגונים ואשר התנהלותם אינה כשרה - עבריינים, אנשים המתרועעים עם עבריינים, אוכלוסייה המבלה במקומות מפוקפקים וכיו"ב.

התחושה היא כי אין אנו אמורים להיות מוטרדים באופן מיוחד אם המערכת מרשיעה אנשים מפוקפקים מטיבם - הם מביאים זאת על עצמם. גם אם לא עשו את המיוחס להם הפעם, הם רחוקים מלהיות "טלית שכולה תכלת". אנחנו, מצד שני, אזרחים שומרי חוק - לנו זה לא יכול לקרות.

בפועל לא כך הם פני הדברים – אין מדובר בתופעה הפוגעת רק בעבריינים מועדים. זה עלול לקרות גם לאנשים נורמטיביים, שומרי חוק, שלא חטאו ולא פשעו במאומה. צירוף נסיבות אומלל עלול להוביל בסופו של יום לתוצאה טראגית.

לפרקים הדבר נובע מהתנהלות לא ראויה מצד המשטרה והפרקליטות. לפעמים נובעת ההרשעה מטעות בזיהוי, מתקלת מעבדה או מטעות באבחון או בפיענוח. זיהוי שגוי בגין דמיון לאדם אחר, בעלות על רכב דומה, מסדר זיהוי לא תקין בו מנסה הקרבן לזהות את האדם הקרוב ביותר בדמיונו למבצע העבירה - צירוף נסיבות המוביל את החוקרים אל האדם הלא נכון שאין לו כל קשר לעבירה.

לפעמים הרשעת השווא מושתתת על עדות שקרית של אדם אחר, ולפרקים על הודאת שווא שקרית של החשוד או הנאשם עצמו בשל חוסר יכולתו להתמודד עם המערכת הדורסנית. 

בנוסף להודאות שווא במסגרת חקירה משטרתית, מגיעים אזרחים רבים שלא פשעו להסדרי טיעון, מודים בפני בית המשפט בעבירות שלא ביצעו, מורשעים ומרצים עונשים כבדים על לא עוול בכפם.

הנתון המטריד ביותר הוא המסקנה כי תופעה זו עלולה לפקוד כל אחד ואחת מאתנו.