גורמים להרשעות שווא - תנאי חקירה

אחד הגורמים להודאות שווא (המובילות להרשעות שווא) נעוץ בשיטות חקירה בלתי ראויות ופסולות המובילות את הנחקר להודות במעשים שלא ביצע - החל במניפולציות ושקרים בחקירה וכלה בחקירות אגרסיביות, מניעת שינה, איומים, החזקת הנחקר בתנאים בלתי ראויים עד בלתי אנושיים ממש, ואף שימוש באלימות קשה.

בפרשת אברושמי מציין בית המשפט העליון על חקירת השב"כ:

"העובדה, שניתנה למערער אפשרות לישון רק 6 שעות מתוך תקופה של 66 שעות רצופות אומרת דרשני; והטענה בקשר לעשיית הצרכים במכנסיים הינה החמורה שבטענות. מצב זה מן ההכרח ומן הדין שיובא בחשבון המאזן, שיקבע את עמדתו  הסופית של בית המשפט".

לא אחת ינצלו החוקרים בעיות אישיות קשות או מצב מנטלי ירוד של נחקר (לפרקים עד כדי פיגור שכלי) כדי "לחלץ" ממנו הודאת שווא.

בפרק "הסיבה להודיית שווא" מציינת וועדת גולדברג מפורשות:

"לכל נחקר "סף שבירה" אישי, על פי אישיותו ויכולתו לגייס כוחות נפשיים כדי לעמוד בתנאי לחץ, ומכאן שגם אמצעים שדרגת חומרתם אינה מגעת לכדי אלימות של ממש (כגון, מניעת שינה), עלולים לגרום לנחקר, כי יודה במה שלא חטא. במיוחד גדול החשש לגבי נחקרים שאינם משתייכים לעולם העברייני ואינם מורגלים במעצר ובחקירה, וככאלה הם חסינים פחות לאמצעים פסולים אף מהדרגה הקלה יותר."

וועדת גולדברג מביאה לדוגמא עובדות קשות שנקבעו בפסק דין של בית משפט השלום לנוער, שם מציינת השופטת שדנה בתיק:

"אני סבורה כי כאשר בתוך תקופה קצרה, הפחותה מ-24 שעות, נחקר הקטין ארוכות על ידי מספר אנשים בשעת לילה, כאשר הוא ישן בתנאים קשים... כאשר כובלים אותו באזיקים, שמים אותו מתחת לשולחן ומאיימים לדרוך על אשכיו, כאשר צועקים עליו ואולי אף מקללים אותו, כאשר הוא עומד מול מספר חוקרים, לעיתים באופן סימולטני, ומועבר מהשב"כ למשטרה וחוזר חלילה, הרי גם אם לא הכוהו נמרצות, יש בכל הגורמים המצטברים הללו כדי לדכא את רצונו וחופש הבחירה שלו, במיוחד כאשר מדובר בקטין בן 15 ולא בקטין המתקרב לגיל בגרות".