אחת הדרכים למנוע השגת ראיות בדרכים בלתי ראויות, הינה הטלת סנקציות על השימוש בהן ככל ויושגו.
מערכת המשפט בארצות הברית ראתה להתמודד עם התנהלות בלתי ראויה מצד גורמי אכיפת החוק בשלב איסוף הראיות, ביישום דוקטרינת - "פרי העץ המורעל (Fruit of the poisonous tree) " המכונה גם - "פרי הבאושים של העץ המורעל" או "ראיה הבאה בעבירה".
על פי דוקטרינה זו, ראיה שהושגה בדרך לא חוקית לא תהא כשרה לשמש כראיה וכל "פרי" שיצמח ממנה– ייפסל מלשמש כראיה (למעט במקרים ספציפיים ונדירים).
כך לדוגמא - אם במהלך חיפוש לא חוקי שערכו שוטרים, נמצא אקדח ששימש לביצוע עבירה – ההרכב הדן בתיק יפסול אקדח זה מלשמש ראיה כנגד הנאשם.
דוקטרינה זו נועדה למנוע מהמשטרה השגת ראיות תוך שימוש באמצעים בלתי כשרים בדרך של הרתעה ממשית – לא קבלת הראיות תוך נפנוף באצבע מאשימה - כי אם הטלת סנקציה דרקונית ונחרצת המשדרת מסר ברור, תקיף וחד משמעי – הושגה ראיה שלא על פי דין, הראיה על כל פרותיה והשלכותיה תיפסל, חד וחלק.
דוקטרינה זו לא התקבלה במדינת ישראל. ראיות שהושגה שלא על פי דין ובדרך לא ראויה, לא תפסלנה באופן אוטומטי.
על ראיות שהושגו בניגוד לדין במקומותינו תחול "דוקטרינת הפסילה הפסיקתית". משמע - בית המשפט יבחן אם חרף השגת הראיה בדרכים בלתי חוקיות, יש מקום לקבל אותה.
כפי שקבע בית המשפט בפרשת יששכרוב:
"הנחת המוצא בשאלת קבילותן של ראיות היא זו הנוהגת עמנו מאז ומתמיד, ולפיה הראיה שהיא רלבנטית - קבילה במשפט. עם זאת, בהתאם לדוקטרינה האמורה, לבית המשפט שיקול דעת לפסילת קבילותה של ראיה בפלילים, אם נוכח לדעת כי הראיה הושגה שלא כדין וקבלתה במשפט תיצור פגיעה מהותית בזכותו של הנאשם להליך הוגן, שלא בהתאם לגדריה של פיסקת ההגבלה".
באשר לשאלת המסר אותו משדרת דוקטרינת הפסילה הפסיקתית לחוקר – לפיו, גם אם הושגה ראיה בניגוד לדין ישקול בית המשפט אם לקבל אותה ולבסס עליה הרשעה (ולא יראה לפסול אותה באופן אוטומטי כפרי העץ המורעל), נזכיר כי עוד בשנת 1994 הבהירה וועדת גולדברג כי:
"לדעת הוועדה אין די בכך שבית המשפט מביע בפסק דינו את סלידתו מחקירה בה ננקטו אמצעים פסולים כדי לשרשם. ביטויים המביעים מורת רוח "מדרך נלוזה ונפסדת", אינם מספיקים, לבדם, להרתיע חוקר השבוי בחבלי קונספציה מסוימת לנקוט בדרך פסולה, תוך מתן לגיטימציה עצמית כי בדרך זו יגלה את האמת. המסר לגבי חוקר כזה אסור לו שיהיה דו-משמעי, וחייבת להיות התייחסות חד-משמעית וברורה לתופעה כזאת המתבטאת לא רק בפסילת ההודיה שנגבתה בעינויים ובאמצעים פסולים חמורים כדוגמתם, אלא גם בנקיטת סנקציות של ממש כלפי כל חוקר שסרח, אם בהעמדתו לדין פלילי או לדין משמעתי, הכל לפי העניין, שכן התנהגות בלתי ראויה של חוקר, במסגרת מילוי תפקידו, עלולה להיות עבירה פלילית, וחייבת להיות עבירה משמעתית."