רף הספק הסביר

הוכחת אשמתו של נאשם מעבר לספק סביר הינה מנורמות היסוד של כל חברה מתוקנת. המחשבה כי חפים מפשע (אשר לא חטאו ולא פשעו) מעבירים את חייהם מאחורי סורג ובריח - בשל העובדה כי הורשעו, אף כי לא הוכחה אשמתם מעבר לספק סביר, בלתי נתפסת ובלתי נסלחת.  

על פי סעיף 34 כב (א) לחוק העונשין תשל"ז - 1977  "לא יישא אדם באחריות פלילית לעבירה אלא אם כן היא הוכחה מעבר לספק סביר". 

הרמב"ם, מגדולי הפוסקים בעם ישראל ומחשובי הפילוסופים, קבע כבר במאה השתים עשרה כי: "...ויותר טוב ויותר רצוי לפטור אלף חוטאים, מלהרוג נקי אחד ביום מן הימים" .

שופטת בית המשפט העליון  אילה פרוקצ'יה קובעת:

"החובה להוכיח אשמה פלילית מעבר לספק סביר נגזרת מעקרונות חוקתיים של חופש האדם והגנה על חירותו האישית מפני מעצר ומאסר ומפני פגיעה בכבודו כאדם.

חזקת החפות ועקרון הספק הסביר הם מושגים המשלימים זה את זה. הנטל להוכיח אשמה פלילית מעבר לספק סביר הוא אמצעי בעל חשיבות עליונה בהתמודדות מפני הרשעות שווא שיסודן בטעות עובדתית. ... העיקרון לפיו עדיף שיהלך רשע חופשי משזכאי יורשע שלא כדין עומד ביסוד אמת המידה של הספק הסביר."

שופט בית המשפט העליון מישאל חשין מחדד את הדברים וקובע:

"הביאה הקטגוריה דברי הוכחה אשר יש בהם, לכאורה, כדי להעלות את ההנחה, כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת אליו, עוברת לשכמו של הנאשם החובה להמשיך בהבאת דברי הוכחה מצדו הוא. [לא] בשלב זה - ואף לא בשום שלב אחר - אין עליו להוכיח את חפותו מפשע; כל מה שמוטל עליו הוא: לתת דברי הסבר להנחה אשר עלתה מתוך הוכחותיה של הקטגוריה... 

... הכלל היסודי והראשי, היינו: כי חובת ההוכחה רובצת על שכמה של הקטגוריה עד סוף כל הסופות..."

פרופ' שניאור זלמן פלר מבהיר:  "... סעיף 34 כב (א) לחוק העונשין (קובע) את חזקת החפות כחזקה שבדין - Praesumptio juris tantum - מיוחדת במינה מבחינת משקלה הראייתי; כדי להפריכה מתחייבות ראיות "מעבר לספק סביר", ואין די בעמידתן במבחן מאזן ההסתברויות לצד התביעה. כך הוא בהתאם לכלל - In dubio pro reo; זכותו הבסיסית של כל אדם להיות מוגן מפני הפללה כל עוד קיים ספק סביר שמא בכל זאת הוא חף מפשע".